תַּבְצוּר מקרקעין
לועזית: blockhouse

1. מִבנה מבֵּטון מזוין, בדרך-כלל תת-קרקעי.מאַבטֵח מפני הֶדף, אש נשק קל וארטילרית או מפני פיצוץ בעת שיגור רקטה (גם: בוּרסה)
2. מִבנֶה מבוצר מקורות עץ, המאפשר ירייה בכל הכיוונים
3. החֵלק הבולט של מבצר. צורתו בדרך-כלל מחומשת או כוכבית התותחים מוצבים עליו